<h1>ראב"ן סימן שנ"ג</h1>
<h2>דף עט:</h2>
מזוזה נכתבת על הקלף כעין שלנו, דתניא ר' שמעון בן אליעזר אומר [ר'] מאיר היה כותבן על הקלף מפני שמשתמרות, ורב נמי הכי אמר קלף הרי הוא כדוכסוסטוס מה דוכסוסטוס כותבין עליו מזוזה אף קלף נמי, וכן הלכה וכן מנהג.
<h2>דף פא.</h2>
מותר לאדם לטלטל ג' אבנים בשבת לקינוח אפילו גדולות עד כמלא היד, כדאמרינן זונין על לבי מדרשא אמר להו רבותיי שיעור אבנים של בית הכסא בכמה ומסקנא ר' שמעון בר' יוסי משם אביו עד מלא היד, וכן הלכה דר' יוסי נימוקו עמו. ולא ימשמש בצרורות ובאבנים להחליקן בשבת כדרך שעושה בחול, דאמר רבא אסור למשמש בצרור כדרך שמשמשין בחול שלא יחליקם שלא ישרטו את בשרו ונמצא בא לידי כתישה וטחינה, מתקיף לה מר זוטרא ליסתכן שאם לא יחליקנו ישרט את בשרו, ומשני אלא יחליקנו כלאחר יד שלא יחליקנו בדרך שמחליקו בחול. ואם לא ימצא אבנים תלושות מותר לו ליקח מן המחוברין בארץ ובלבד שתהא רישומן ניכר, דבעיא מיניה אביי מרב יוסף ירדו עליהן גשמים וניטשטשו מהו פירוש שאם ירדו גשמים ונטשטשו (את) האבנים המחוברין בארץ ונראו כדרך הגשמים ששוטפין מי [הוי] כסותר או כטוחן (דנוטלו) [בנוטלו] את האבנים ואסור או לא, ואמר ליה [אם] רישומן של אבנים ניכר מותר ליטלם לקנח בהן. ואסור לקנח בחרס בחול [ו]בשבת משום סכנה שמא יחתוך את הכרכשא, דא"ר יוחנן אסור לקנח בחרס בשבת, ואוקי[מנא] לא מבעיא בחול דאסור אלא אפילו בשבת הואיל ואיכא תורת כלי עליה אימא שפיר דמי קמ"ל דאסור הואיל ואיכא סכנה.
